בחג הפסח החל תהליך גאולת עם ישראל שיצאו מעבדות לחרות ונקרא החג "חג המצות" "לחם עוני" אשר אכלו אבותינו במצרים, לשבחם של ישראל ניתן לומר כי, הם אפו מצות כפי ש- ד` ציוה ויצאו ממצרים בלי להכין צידה לדרך ובטחו ב- ד` שימלא את מחסורם. אסור החמץ משתלב במטרה הכללית של התורה לחנך את האדם לריסון עצמי באמצעות המצוות, עצם הדבר שאדם מתאפק במשך -7- ימים ואינו מכניס לחם לביתו הרי זה מחנך אותו לקבלת עול מלכות שמים. אין הוא פועל עפ"י מה שמתחשק לו אלא עפ"י מה שהתורה מצווה.
חייב האדם להיות שמח בימים טובים אלו, הוא ובניו ואשתו וכל הנלווים אליו. וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. לכן, מקובל שלקראת החג, תורם כל אחד למפעל "קמחא דפסחא" ומתרומות אלו מחלקים לאנשים נזקקים כדי לאפשר לכל משפחה לשמוח בשמחת החג.
לאור זאת, המחלקה התורנית מחלקת "קמחא דפסחא" לנזקקים, אברכים ולמשתתפי השיעורים ברחבי העיר.